מאירועי סוף שנה - סיום מחזור ו' מכינת "בנות המדבר"


לאחר שנה מאתגרת במיוחד, מועצה אזורית רוצה לברך את מכינת "בנות המדבר" ממשפחת מלח הארץ, בהנהלת דיה בדש, על סיום שנת הפעילות של מחזור ו'.

שבוע שעבר התקיים טקס סיום מרגש בנוכחות הורים ,חברים, נציגי מועצה הצוות והמשפחות המארחות מעין גדי.

מיכל שייבה, בוגרת המחזור מהעיר רחובות, היטיבה לתאר את משמעותה של השייכות למכינת הבנות, במילים ובברכה שנשאה בטקס, כל מילה שאנו נוסיף מיותרת, לקרוא ,ולהתגאות.

"יש מקומות שאתה עובר בהם, מביט לצדדים וממשיך הלאה.

יש אנשים שאתה פוגש בהם מחייך קלות וממשיך הלאה.

אבל יש לא הרבה, כמובן,

רק כמה מיוחדים אי שם מקומות שאתה עובר בהם ונשאר כי טוב לך וחם וקשה מהם להמשיך הלאה, ונקשר ואוהב וכשאתה ממשיך הלאה הם ממשיכים איתך עמוק בלב."

מחזור ו',

ואו איזו שנה עברנו. כשהחלטתי אי שם בכיתה יב' שאני דוחה את הגיוס והולכת לשנת מכינה דמיינתי הרבה דברים, אבל השנה שעברנו וחווינו עולה על כל דמיון.

בתחילת השנה הייתה לי מטרה מאוד ברורה שבעקבותיה החלטתי לבוא למכינה.

באתי למצוא את הדרך שלי בחיים, ללמוד דברים מעבר שלא למדתי ונגעתי בהם עד כה במהלך חיי, קצת להתכונן פיזית ומנטלית לגיוס, וזהו, ככה אני אהיה מוכנה לחיים ולצה"ל.

ואז נכנסתי למכינה. בשבוע הראשון המטרה שלי עוד עומדת לי בראש. אני כמובן עקשנית ומנסה כמה שיותר להתעסק בה, ללמוד, ולגעת כדי שבסוף השנה הזאת אני אצא מוכנה כמו שדמיינתי.

ואז לאט לאט אני מבינה שמשהו לא עובד לי, שהמטרה שלי מתפוגגת ופתאום דברים אחרים נכנסים בלי שתכננתי. אני רואה שיש לי על מה לעבוד, שיש לי תכונות חדשות שמתגלות. קשרים חדשים שצומחים, ומקום שהוא מעבר.

כולם אמרו לי מה יש לך, לדחות בשנה את הגיוס! בשביל מה, תתגייסי ותסיימי את זה הרי לא יוצא לך מזה כלום.

לכי תסבירי להם שדחית בשנה את הגיוס כדי להרוויח משפחה, כדי להרוויח מלא אחיות משוגעות. להרוויח פעם ראשונה בחיים להרגיש שייכת, להרגיש את בכל מובן המילה.

להרוויח מקום שיקבל את השריטות שלך, העצבים שלך, יקבל את הדעות שלך, והעבר שלך. מקום שיקבל אותך.

עברנו ביטולים, סגרים, הרבה שבתות ברצף הרחק מהבית ואי ודאות גדול, סדרה שבאה לצאת לפועל ואז מתבטלת, טיול שעומד על הפרק ואז מתרסק. נכנסו למציאות חדשה, לשגרה שכולנו היינו צריכות ללמוד איך לחיות בה.

ואיכשהו ביחד הצלחנו. הצלחנו ליצור לנו את השנה שלנו, שנה כל כך מיוחדת, כל כך מלאה ועמוסה. למדנו להתגבר ביחד על הבאסה והקושי ולהעביר את הכל להומור ולצחוק.

לאף אחת מאיתנו לא היה קל, היו ימים קשים, ימים שנמאס פתאום מהכל ואת אומרת לעצמך מה אני עושה כאן, מה עשיתי לעצמי. ואז פתאום את מקבלת חיבוק חם ומוחץ ממישהי ששמה לב שהיום את קצת עצובה, שמשהו עובר עלייך. את מקבלת תשומת לב, את מקבלת מבט מאיש צוות שאומר אנחנו כאן בשבילך, אנחנו לא נוותר עלייך, את חשובה. וזה שווה כל כך הרבה. זה משנה קו מחשבה זה משנה את ההסתכלות על החיים.

הרבה רגעים, התמודדויות וחוויות שרצות לי בראש כרגע שלא אוכל לתאר במילים וכל מה שנותר לי כעת הוא לומר תודה.

הילה, ורד, אורי, וויניטו, תאיר, רעות, אריאל, תהילה, מיכל, יערה, הדס, תמר, אושר, ושני.

תודה שלימדתן אותי להתמודד. תודה שלימדתן אותי כיצד לבוא ולדבר על הדברים- לדבר רגשות. לימדתן אותי שלכל אדם יש סיפור וכל אדם הוא כל כך הרבה מעבר למה שנראה לעין.

תודה שלא ויתרתן לי והייתן אתן.

השפעתן עליי כל כך ולעד תשארו בליבי.

אני אוהבת אתכן כל כך והרבה הצלחה בהמשך"

 

לאתר המכינה לחצו כאן

מיכל שייבה