היעד המרכזי בתחום הרישוי העומד בבסיס תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן "החוק"), הינו ייעול ושיפור הליכי הרישוי מבלי לפגוע באיכות הבנייה.

אחת הדרכים להשגת יעד זה היא יצירת מדרג ואבחנה בין מסלולי הרישוי, וקביעת שלושה מסלולים: הליך רישוי מלא, הליך רישוי מקוצר ועבודות ושימושים שיהיו פטורים מהיתר.

במסגרת סעיף 145ב לחוק ניתנה בידי שר האוצר הסמכות לקבוע סוגי בניינים, עבודות ושימושים שניתן לדון בהם בהליך רישוי בדרך מקוצרת ככל שהם עונים על הכללים הבאים:

  1. הם לא עשויים ליצור סיכון או הפרעה של ממש:
  2. הם לא עשויים ליצור השפעה מהותית על חזות הבניין, על הסביבה ועל אופיין ומאפייניהן.

תקנות הליך רישוי בדרך מקוצרת לא יחולו על בקשה להיתר:

  • הכוללת הקלה לפי סעיף 147 לחוק או שימוש חורג לפי סעיף 146 לחוק;
  • הטעונה אישור או דיון במוסד תכנון שאינו רשות הרישוי כתנאי למתן ההיתר;
  • לסוגי בניינים או עבודות שהם בתחום מגרש, אתר, מתחם, או בניין המיועדים לשימור לפי תכנית מאושרת או רשימת שימור מאושרת לפי התוספת הרביעית לחוק;
  • אשר בשלה חלה חובת חיזוק הבניין בפני רעידות אדמה;
  • הכוללת שיטת בנייה חדשה;
  • הכוללת תוספת יחידת דיור אחת או יותר.

כדי לוודא כי בניינים/ עבודות אלה יבוצעו בצורה מקצועית ובטוחה, הן מבחינת השוהים בהם והן מבחינת הנמצאים בקרבתם, הוסמך שר האוצר לקבוע מפרטים ותנאים לסוגי בניינים ועבודות אלה.